<h1>או"ז הלכ' בכורות סימן תצ"א</h1>
<h2>דף קלב.</h2>
[בכורות י"ג, ע"א] הכהנים והלוים חייבים שלא נפטרו מבכור בהמה טהורה (לא נפטרו) אלא מפדיון בכור אדם ופטר חמור כדתנן פ"ק [ג', ע"ב] הכהנים והלוים פטורין מק"ו אם פטרו את של ישראל במדבר דין הוא שיפטורו את עצמן ואוקמה רבא דה"ק כהנים ולוים פטרו הן עצמן מפדיון הבן מק"ו אם הפקיעה קדושת פשוטי הלוים את קדושת בכורי ישראל במדבר דין הוא שתפקיע במדבר קדושת לוים של בכורי הלוים את קדושת בכורה שבהן כדאמ' התם בכורי הלוים לא הפקיעו אלא את עצמן. אשכחן אדם בהמה טמאה מנ"ל דנפטרו כהנים מפטר חמור אמר קרא אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה כל שישנו בבכור האדם ישנו בבכור בהמה טמאה. ולדורות מנ"ל שיפטרו בכורי כהנים ולוים דמהאי ק"ו לא שמעי' אלא במדבר א"ק והיו לי הלוים בהווייתן יהיו הלכך כהנים ולוים חייבים בבכור בהמה טהורה ופטורין מפדיון בכור אדם ופטר חמור ובתוספתא בפ"ק שנוי' הכי בשביל שהכהנים ולוים חייבים בבכור בהמה טהורה יכול יהיו חייבין בבכור אדם ובהמה טמאה ת"ל באדם ובבהמה יהי' לך את שיש לך בו באדם יש לך בו בבהמה את שאין לך בו באדם אין לך בו בבהמה יצאו כהנים ולוים מבכור בהמה טמאה. אבל אין נותנין פדיון הבן ופדיון פטר חמור אלא לכהנים בלבד. וכן לויה וכהנת פטורות מחמש סלעים כההי' בפ"ק [ד', ע"א] דאמר רב אדא בר אהבה לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים ועיקר מלתי' לקמן מפרש [בפ'] יש בכור [מ"ז, ע"א] ואמר התם דאיעבר ממאן אלימא מכהן ומלוי מאי איריא לויה אפי' ישראלית נמי אלא דאיעבר מישראל למשפחותם לבית אבותם כתי' אמר רב פפא דאיעבר מעכו"ם ולא תימא אליבא דמ"ד אין מזהמין את הולד אלא אפי' למ"ד מזהמין את הולד לוי פסול מקרי ולכך פטור מחמש סלעים מר ברי' דרב יוסף אמר משמיה דרבא לעולם דאיעבר מישראל ושאני התם דאמר קרא פטר רחם בפטר רחם תלי רחמנא ובפרק הזרוע והלחיים [קל"ב, ע"א] פסיק תלמודא כרב אדא בר אהבה אליבא דמר ברי' דרב יוסף, לאו למעוטי דרב פפא דמר ברי' דרב יוסף מוקי אף בנתעברה מעכו"ם משום קושיא למשפחותם לבית אבותם ומר ברי' דרב יוסף מודה לר"פ ור"פ לא מודה לי' למר ברי' דרב יוסף, וכי פסק תלמודא בהזרוע והלחיים כרב אדא בר אהבה ואליבא דמר ברי' דרב יוסף כש"כ אליבא דרב פפא וכן מוכח לשון רבינו שלמה זצ"ל בפ' הזרוע אליבא דמר ברי' דר"י דמוקי לה לדרב אדא בר אהבה אפי' איעבר מישראל לאפוקי מדר"פ דמוקי לה דאיעבר מעכו"ם אבל בדאיעבר מישראל בתר אב שדינן לי' הרי כתב אפי' איעבר מישראל א"כ רוצה לומ' כש"כ בדאיעבר מעכו"ם וגם כתב לאפוקי מדר"פ דבדאיעבר מישראל בתר אב שדינן לי' משמע להדיא שר"ל דר"פ [אינו מודה למר בריה דרב יוסף ומר בריה דרב יוסף מודה לרב פפא]. הלכך לויה שילדה בנה פטור מה' סלעים ל"ש נתעברה מעכו"ם ל"ש נתעברה מישראל, דנתעברה מעכו"ם נמי שייך בי' חיוב חמש סלעים כישראל דישראל כשר הוא כההיא דהחולץ [מ"ה, ע"ב] והלכתא עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, ובלויה פטור דכהן אפי' כהנת ולוי אפי' לויה. וכהנת נמי דנתעברה מישראל בנה פטור מחמש סלעים כדאיתא ביש בכור [שם], אבל נתעברה מעכו"ם בנה חייב ה' סלעים דכיון דנבעלה לעכו"ם איתחלה קדושתה והויא לה זרה.
